שרלטן! שרלטן!
באתי להרצות השבוע במשרד בתל אביב. עברתי בין מספר עובדים ושאלתי אותם אם הם מגיעים להרצאה שתוכננה. מרביתם השיבו שהם עסוקים, שאין להם זמן אבל תודה בכל מקרה. אחד מהם אמר בפשטות, "לא זה נשמע לי כמו שרלטנות". "אם חוזרים על שקר מספיק פעמים הוא הופך לאמת", אין אימרה נכונה יותר כשזה מגיע לשיפור הראייה. מספרים לנו מהרגע הראשון שאין דרך חזרה ברגע שמתחילים להרכיב משקפיים ושלא ניתן לעשות שום דבר כדי לשפר את הראייה. זה כמו להגיד לבן אדם שהעלה משקל "זהו, שכח מדיאטה וספורט, זה לא יעזור לך אף פעם, מהיום אתה יכול לאכול מה שבא לך, לא להתאמן ולהזניח את הגוף כי זה גם ככה לא יעזור לך".
למרכיבי המשקפיים מאוד קשה לקבל גישה אחרת, לאחר שבמשך שנים מכניסים להם לראש שהם אבודים ושאין מה לעשות. הם מאמינים לזה כי זה מאפשר להם להגיד שאין להם מה לעשות בנידון ושזה המצב. זה מאפשר לאנשים להרים ידיים ולוותר, כי זה הרבה יותר קשה לעבוד, לתרגל, לקרוא ולהבין מאשר פשוט לוותר מלכתחילה. לכן, כל כך קל לאותו אדם לקרוא לבן אדם אחר שרלטן מבלי שהוא בכלל ניסה לרגע להבין. אני ממש לא כועס על הבן אדם שאמר לי את זה, דווקא למדתי ממנו הרבה מאוד על הגישה של אנשים לנושאים מסויימים ועל הרצון האמיתי שלהם לעזור לעצמם או להישאר במצב חסר אונים ולהסתמך על מקורות חיצוניים. בתהליך שיפור הראייה צריך לסמוך על עצמינו, לקבל את המצב כפי שהוא אבל לדעת שיש מה לעשות בנידון. לא פונים למנתחי עיניים ולקרני לייזר בשביל "התיקון" שמציעים לנו, לא פונים עוד לאופטומטריסטים שנותנים לנו מרשם גבוה יותר כאשר מרגישים שינוי בראייה. מתחילים לסמוך על שיקול הדעת שלנו כעצמאיים ועל גופנו שמרגיש מה עושה לו טוב ומה עושה לו רע.
קחו אחריות על העיניים שלכם!
יום נפלא!
ארי
