שהייה בחוץ חשובה לראייה תקינה

בואו נתחיל מזה שהעיניים שלנו לא נועדו לבהות כל היום במסכים. הן לא נועדו להיות כל היום בתוך ספרים או לבלות זמנים ממושכים בחדרים סגורים. הם בוודאות לא נועדו להיות תחת נורת פלורסנט במשך 9-12 שעות ביום.

העיניים שלנו נועדו להסתכל למרחקים, מעל 6 מטר אם. מ-6 מטר ומטה העין עושה פעולה שנקראת אקומודציה (Accomodation). מה שקורה הוא ששרירי העטרה (Ciliary Muscle) שמסביב לעדשה מתכווצים וזה גורם לעדשה להתעבות כך שקרני האור ייכנסו עדיין בזווית ישרה אל תוך העין. זיכרו זהו לא מצבן הטבעי, במצב טבעי השרירים בעין רפויים ומשוחררים וראייה חדה מתקיימת.

הסרטון באנגלית ונלקח מיוטיוב

כאשר כל הזמן נמצאים במצב של ראייה לקרוב השרירים האלה מסביב לעדשה נשארים מכווצים ולכן כאשר מרימים ראש או מסתכלים למרחק קיים טשטוש. זה נובע מהסיבה שהשריר לא מצליח להשתחרר חזרה למצב הראשוני וכך העדשה נשארת מכווצת ו"נעולה" על מצב של ראייה לקרוב.

אז מה כן עושה טוב לעיניים?

שהייה בחוץ והסתכלות למרחקים. ברגע שמביטים למרחקים גדולים מ-6 מטר השריר מסביב לעין מתחיל להשתחרר חזרה למצבו הטבעי. העדשה מתחילה לחזור למצבה השטוח וראייה תקינה חוזרת לאט לאט. כאשר שוהים בחוץ אז חשוב באמת לנסות להביט בפרטים קטנים ככל הניתן. לשים לב לשלטים, אותיות קטנות, לוחות רישוי, פרחים, אנטנות על גגות, דודי שמש וכל דבר אחר שאפשר לקלוט במרחק.

בהתחלה זה יהיה קשה כי יהיה טשטוש, אבל עם הזמן הטשטוש יילך וייעלם, החדות תחזור ותצליחו לזהות דברים ופרטים שבהתחלה נראו מעורפלים ומטושטשים. הצבעים יתחילו להיות חדים ועזים יותר, הראייה התלת מימדית תלך ותגבר והתחושה וההנאה שלכם משהייה בחוץ תלך ותגבר כמובן.

צאו החוצה!

ארי