ויתור עצמי
ברגע שהרכבנו את המשקפיים על הפנים, במודע או לא, ויתרנו לעצמנו. לימדנו את המוח שלנו שבמקום להתמודד עם המצב, ולגרום למנגנונים במוח לעבור את המשוכה הזאת עשינו בדיוק ההפך. הנחתנו את המשקפיים על הפנים והן אמרו למוח ולעיניים "עזבו אותכם, אני פה אטפל בבעיה, אתם סתם מפריעים לי". ברגע הזה תפקוד מרכזי מאוד של המוח ושל העיניים נשמט תחת רגלינו. לימדנו את המוח שלא להתמודד עם מצבים מסויימים זה בסדר גמור כי תגיע עזרה חיצונית, במקרה הזה משפקיים, אבל הדבר הזה יילקח גם לעוד מקומות בחיים.
העין צריכה לעבוד, לקלוט אור ולהתפקס למרחקים שונים ולעצמים במרחקים שונים. המוח צריך לפרש את המסרים שהעיניים שולחות לו. ברגע שהרכבנו את המשקפיים או העדשות הרשינו לעיניים ולמוח לעבוד פחות קשה, להתנוון והיות פחות שימושיים.
